ביקורת, נוקשות ושיפוטיות כלפי עצמינו וכלפי אחרים יכולה לייצר מחלה, בעוד שסליחה ומחילה מאפשרות חמלה ואהבה עצמית ויכולות להביא להבראה ולריפוי.
במילה מחילה נמצאת המילה מחלה ושם האל י’,
ובכל אחד מאתנו ישנו ניצוץ אלוהי, שלם ומלא.
פעמים רבות, היכולת שלנו להתרחק מהסיטואציה, להתבונן בה ממעוף הציפור, מעמדת המשקיף, מאפשרת לכל אחד ואחת מאיתנו להבין את הכוונה החיובית בהתנהגות ובמעשים שלנו ושל האחר. הבנת הכוונה החיובית מעוררת בנו אמפתיה, שביכולתה לחבר אותנו לכוחות בתוכנו ולעזור לנו להשתחרר מכעסים.
כעס עצמי ושיפוטיות מחלחלים אל הגוף הפיזי, ויכולים ליצור חרדותואף כאבים ומחלות. לעומת זאת, סליחה עצמית וקבלת כל רבדינו (עם כל החולשות שלנו) היא כוח אדיר ועוצמתי, המאפשר את שחרור הנוקשות והשיפוטיות העצמית.
סליחה לעצמינו ומחילה לאחר, משחררת מתחים מהגוף הפיזי, משחררת אנרגיה עצורה ומייצרת שדה אנרגטי נקי יותר סביבנו, המאפשר לנו להתחבר אל החיות והחיוניות שבתוכנו.
תהליך של סליחה ומחילה יכול להיות קצר או מתמשך, הוא חלק ממסע אישי של שחרור מטענים מהעבר, שחרור עמדות, תפיסות ואמונות שגויות ומגבילות, שאינן משרתות אותנו יותר, אך היה להן תפקיד חשוב עבורנו באותה התקופה.
אתן דוגמא מחדר הקליניקה: אישה שהגיעה אלי לקליניקה, עם קושי להיכנס להריון, לאחר מספר לא מבוטל של ניסיונות במשך כמה שנים, ובשיחות איתה עלה הפחד להיות אימא ולהתנהג כפי שאימה התנהגה.
תוך כדי המפגשים עלתה תחושת הבדידות, שהיא חוותה כילדה.
במערכת היחסים שלה עם הוריה, היא חשה שאימה היתה נפקדת נוכחת, וחוותה זאת כדחייה. בילדותה וגם בבגרותה היא תרגמה את התחושה הזו לאמונה, שאינה אהובה ושאינה חשובה לאמה באמת.
כשהיתה בבית יחד עם אמה חשה, שאמה לא מקדישה לה זמן ותשומת לב, ולא פעם היתה ביקורתית ושיפוטית כלפיה.
בעבודה משותפת ושינוי נקודות המבט וחיבור אל הרגשות החל תהליך של סליחה לאם ולעצמה.
אותה אישה היתה מחויבת מאוד לתהליך, והיה מרגש להיווכח, כיצד לאחר ארבעה חודשים של עבודה משותפת ומחילה עמוקה ואמיתית, היא נכנסה להריון ובשעה טובה הפכה לאם לתאומים.
המוכנות שלה לעבור תהליך פנימי, תודעתי ורגשי, ולפנות בתוכה מקום לדברים חדשים לצמוח, אפשרו לחיים חדשים להיווצר בתוכה.
זהו רק תהליך אחד מני רבים שמדגימים את הקשר, הכל כך הדוק בין גוף לנפש, וכיצד שחרור קונפליקטים פנימיים מאפשר ליצור איזון פנימי וחיצוני כאחד.
חשוב, אם כן, לעצור ולבחון מה נמצא בבסיס הקונפליקט ולהתיר אותו.
בכל רגע בחיינו יש לנו הכוח לבחור לשחרר מקרבינו, את שלא משרת אותנו יותר ומעכב אותנו בחוויה הרגשית וההתנהגותית, ולפנות מקום לחדש מיטיב לצמוח ולגדול במקום.
המסע הפנימי מתחיל ברצון להיטיב עם עצמינו ועם הסובבים אותנו, להתחבר אל הכוח המחבר והמאחד, במקום אל המפריד והמגביל.
בכל רגע ניתנת לנו ההזדמנות לעשות זאת.
זה מתחיל בהחלטה אמיצה לוותר על מה שמעכב אותנו, ולאפשר לעצמינו
להתחבר אל מה שמקדם אותנו.
זה מסע שמשתנה מאדם לאדם, בעוצמתו ובצורתו ואינו נמדד בזמן.
הוא משתלם, הוא פותח אותנו אל העולם ומאפשר לנו לגדול ולצמוח.
עריכה: מונה דקל
