ביומיום שלנו, ובוודאי בזמנים מאתגרים, תסכימו איתי שהתודעה שלנו נודדת כל הזמן?
אל העבר– למחשבות על מה שהיה, אל העתיד – למחשבות על מה יהיה, דאגות, תוכניות … פרשנויות… רוב הזמן אנחנו בעודפות של מחשבות ופרשנויות… שאינן מיטיבות איתנו…
אחת הדרכים הטובות להביא משמעות לחיים שלנו היא לטפח תשומת לב, לשים את הלב שלנו להתרחשויות…
קרה לכם שנהגתם בכביש מהיר והגעתם ליעד בלי ששמתם לב בכלל איך חלפה לה הדרך?
הרבה פעמים אנחנו על הטייס האוטומטי, בשדות החיים שלנו, כשאנחנו על הטייס האוטומטי אנחנו מפספסים המון דברים, בלי לשים לב אליהם… אלו המקומות שהחיים שלנו מתקיימים בהיעדרנו!
במיינדפולנס, פעולות שאנו עושים באוטומט, נעשה בתשומת לב גדולה!
מודל S.B.W.L
שלב ראשון– STOP – עצירה!
כשמשהו מטריד עולה בתודעתנו, זיכרון לא נעים או מחשבה שמעוררת בנו לחץ או סטרס, או אפילו מילה שנאמרה לנו שלא מצאה חן בעינינו, נעצור ובמקום להגיב מייד– נשהה תגובה! העצירה עוזרת לנו לקטוע את דפוס הטייס האוטומטי במוחנו…
ויקטור פרנקל אומר– בין גירוי לתגובה ישנו מרחב, במרחב הזה מצויה חירותנו לבחור בתגובתנו..
מה הייתם עושים אם מישהו היה מנסה לגזול מכם את החופש? כשאנו על הטייס האוטומטי אנו גוזלים מעצמנו את חופש הבחירה, בתגובות שלנו…
שלב שני– BREATHE – נשימה!
נביא את תשומת הלב שלנו אל הנשימה, נשים לב לאוויר שנכנס ויוצא מהגוף , זה מעגן אותנו לרגע הנוכחי, ומאפשר לנו להתחבר למערכת ההרגעה של הגוף.
נוקיר תודה לגוף החי והנושם שנושא אותנו במסע חיינו– הוקרת התודה מגבירה את ההרמוניה בלב והרגיעה בגוף.
שלב שלישי– WATCH – צפייה מהצד
נעבור לעמדת הצופה מהצד, נתבונן בכל מה שעולה בנו– רגשות, מחשבות, תחושות גוף. ההתבוננות מהצד יוצרת מרחק וזה מאפשר לנו להיות פחות מעורבים רגשית.
ההתבוננות בחוויה הפנימית שלנו מטפחת את איכות הקבלה, ומאפשרת לנו להיות במודעות לעצמנו ולחוויות הפנימיות שלנו. זה מרחיב את היכולת שלנו לקבל ולהכיל מצבים מאתגרים בחיים!
שלב רביעי– LABEL – תיוג
נתייג, ניתן שם או תווית למחשבות, לתחושות הגוף או לרגשות שלנו, התיוג עוזר ליצור מרחק ולהפחית את כוחם עלינו.
נקשיב לתחושות הגוף, מה הן מספרות לנו– כמו שמקשיבים לסיפור בעניין בכבוד ובחמלה, נבין למה תחושת הגוף זקוקה, מה היא רוצה לקבל ממני…
זהו רגע יקר בו אנו חווים את עצמנו ופוגשים את החוויה הפנימית שלנו בנוכחות.
אפשר להוסיף אמירה מרגיעה כמו– אני רואה אותך, אני שומעת אותך…
לבסוף– נשאל את עצמנו– מה ייטיב איתי עכשיו? וכך אנו מטפחים חמלה עצמית.
קרדיט-התוכן מבוסס על מודל שפיתחו במקור נרית רבינר מירי שפילמן ודפנה סלען
