להתחבר, לאהוב, להשפיע

באת לעולם עם מתנה ייחודית רק לך, באת ללמד בעולם את הדבר שהיה הכי קשה לך בחיים והצלחת להתגבר עליו. הדבר שמעבר לכל הכלים והטכניקות שלמדת.

האם ידוע לך מה האיכות הייחודית שלך? האם יש לך חופש להיות האיכות הייחודית שלך, לשדר אותה וללמד אותה (אפילו בלי מילים) בקליניקה ובמערכות היחסים שלך?

המאמר הזה מתאר את הדרך העמוקה לחיבור אלייך, ואת הצעד הראשון שכדאי לתרגל עם עצמך ועם אחרים.

על מי/מה אפשר לסמוך?

בכל ההכשרות שלמדתי, למדתי לפתור בעיות. רוב הלימודים היו דרך הקונספט של סיבה ותוצאה. אם זאת הבעיה, אז כך תפתרי אותה. לימדו אותי מוריי. אני זוכרת את עצמי כתלמידה צעירה של NLP מסתכלת בגאווה על הקלסר עם כל הטכניקות ומרגישה על גג העולם, בטוחה שעכשיו לכל בעיה יש לי פתרון.

עם כל מה שעברתי בחיים, גיליתי שהידע הזה חשוב ומועיל, אך עדיין הוא לא הספיק עבורי, ובעצם רובנו צריכים בנוסף לכלים וידע, משהו הרבה יותר שורשי.

אנחנו צריכים ערוצים פתוחים ודרכי גישה סלולות לעולם הפנימי שלנו, לליבת המהות שלנו, כדי שנוכל לבוא ולבקר בתוכנו בכל פעם שאנחנו לא יודעים את התשובות, זקוקים למנוחה, או מבולבלים לגבי הצעד הבא שעלינו לנקוט.

אנחנו צריכים מקום שקט לחזור אליו כשבחוץ סוער, ושהחיבור לעצמנו יהיה עוגן גדול משמעותי ומשרה ביטחון, כך ששום משבר או סערה לא יסיטו אותנו מהמצפן הפנימי שלנו.

איך יוצרים מקום כזה בנפש? איך ניגשים אליו באופן חופשי? איך מטפחים את הקשר איתו?

את התשובות לכך לא למדתי באופן ישיר בהכשרות שלי. אולי כי זה גדול מידי, פלואידי, או כי מי שלימד אותי לא ידע את זה בעצמו ממש.

המיינד שלנו נוהג לבלבל אותנו עם יותר מידי מחשבות ואקשן, ונותן לנו מידע חלקי על מי שאנחנו באמת.

אז על מי אפשר לסמוך בתוכנו?

 

להגדיל את “רוחב הפס” ולפתח אינטואיציה

שנים ארוכות היה פער גדול בין היכולת הגבוהה שלי לעזור לאנשים אחרים למצוא את התשובות, לבין היכולת המועטה שלי לדעת מה אני באמת צריכה, ולקבל החלטות לגבי חיי. הפער הזה יצר בי תסכול וגם פליאה. איך זה יכול להיות שאני יודעת לעזור לאחרים כל כך טוב, ולעצמי פחות?

את הבסיס לתשובות שחיפשתי, למדתי דרך גישת הגשטאלט, והחיבור שלה עם גישת ה NLP.

התחלתי להתאמן בלהגדיל את “רוחב הפס” שלי לקליטת המציאות. פיתחתי אינטואיציה כדי לקלוט מידע מעודן, שמתי לב לתחושות הגוף ולשינויים בהן במצבים שונים.

פיתוח היכולת הזאת, מסתבר, היה הדבר שלו הייתי זקוקה יותר מכל, וזה יצר קשר עמוק למהות הפנימית שלי שאינו מבוסס על המיינד.

האימונים הללו בחיבור פנימה שאני מתרגלת כל יום כבר מעל עשור, הם פרקטיקה שלמה נגישה וזמינה לכולנו. מדובר בפיתוח כושר לכל דבר, כושר של חיבור.

כדי להיות טוב במשהו, חשוב להתאמן ברמה יומית ולשכלל מיומנות. את התרגול הראשון בחיבור כתבתי בסוף המאמר.

 

מה הקו המנחה שלך בקליניקה?

אנשים באים אלינו כדי שנפתור איתם בעיות ונקל על סיבלם. מעבר לתפקיד הפרקטי והחשוב הזה, יש עוד כמה רבדים או עולמות שנוכל לטייל בהם יחד, אם אנחנו בעצמנו מכירים את השבילים.

מה חשוב לך להנחיל למונחים שלך? מה הערך העמוק שבאת ללמד אותם?

אולי זאת גישה מסוימת לחיים, אולי זה אופטימיות, אולי זאת ידיעה שהכל אפשרי?

הערך המנחה אותי הוא חיבור ולכן לתפיסתי, התפקיד העמוק שלנו הוא לפתוח מרחב שבו יוכלו האנשים לצמוח, ללמוד ולגלות את עצמם. מקום בטוח בו הם (וגם אנחנו) נוכל לשהות בקשר עם עצמנו ואחד עם השני. כשמחזיקים בתפיסה זו, זה משפיע האופן בו מתנהלת הפגישה.

לדוגמא:

כדי לפגוש מידע חדש מהעולם הפנימי יש להאט ולהקשיב לסימנים קטנים של הגוף. זה משהו שמצריך זמן, כי הגוף עובד יותר לאט מהמחשבות. זמן שבו לכאורה לא קורה דבר. היות והתובנות הכי גדולות מגיעות במרווחים שבין המילים, אז בפגישה יש יותר מרווחים, פחות מילים, פחות דיבור של מחשבות, ויותר הקשבה לגוף.

 

לשחרר ולאהוב

אומרים שלאהוב מישהו זה לשחרר אותו- לשחרר אותו מהציפיות שיהיה מה שאנחנו רוצים, לאפשר לו להיות הוא באמת, ולהיות מוכנים להקשיב למה שיש לו לומר, גם אם אנחנו לא מסכימים או מחזיקים באותה תפיסת עולם.

בקליניקה מול המונחה שלי, אני מביאה אהבה. לא תמיד זה קורה מעצמו. יש מונחים מדרך הטבע שאני מרגישה אליהם יותר חיבור או פחות. אך כשאני מזכירה לעצמי את המסע המטורף של האדם שמולי, כשאני רואה את הקשיים שלו, כשאני רואה את הקשיים שלי במסע החיים שלי. לרגע, מעבר לכל התפקידים וההגדרות, יושבים בחדר שני בני אדם שמחפשים את הדרך לעבור את החיים האלה יותר בטוב וזה בכלל לא פשוט. ומתוך השותפות של אדם לאדם, מתוך השוויון, מתוך האנושיות הבסיסית, נובעת מהלב שלי אהבה. ואז נוצר מרחב של ריפוי וגילוי, בו המונחה מרגיש חופש להיות הוא עצמו בלי פילטרים, ולהביע את מה שיש לו על הלב גם אם זה ממש מכוער, לא מנומס, או לא יפה.

 

כדי ליצור משהו עבור אחרים, יש לתת אותו קודם לעצמנו

כשאנחנו מסכימים לפגוש את עצמנו בלי לייפות או להדחיק, מסתכלים לאתגרים שלנו בלבן של העיניים, רואים בנו גם את הדברים שאנחנו לא אוהבים, ומסכימים לאהוב אותנו בגלל, למרות ואף על פי. אנחנו מפתחים קיבולת להכיל את כל זאת עבור אחרים. וזה הופך אותנו לאנשי מקצוע שתורתם היא אמונתם.

ככל שנעמיק את החיבור שלנו לעצמנו, וככל שנהיה כנים ונכונים לפגוש אמת, זה יהפוך אותנו לכלי מזוכך ונקי של נתינה ושרות בעולם הזה. הרי לא סתם בחרנו במקצוע הזה.

 

איך מתרגלים חיבור?

הצעד הראשון הוא להחזיר לגוף תשומת לב ונוכחות. כך אנרגיית החיים מתפזרת שווה יותר בין האיברים ולא רק מתרכזת בראש, ואנחנו הופכים להיות יותר ערים, ושמים לב למה שקורה לנו ברגע הזה.

הכלי הראשון הוא להכניס מודעות לפעולה אחת פשוטה ביומיום באופן עקבי שחוזר על עצמו. לדוגמא, אכילה מודעת, עם תשומת לב לכל ביס, בלי לטייל במחשבות למקומות אחרים. קבעו לכם ארוחה ספציפית בה תתרגלו. או 5 נשימות מלאות וטובות בבוקר או בערב.

 

על נפלאות הקרקוע

קרקוע היא פעולה פשוטה של עמידה יחפה על אדמה, אפשר גם לעשות אותה בדמיון. דמיינו שאתם עומדים על האדמה ושולחים אליה שורשים. עשו זאת במשך מספר דקות. באמצעות פעולה זאת, תשומת הלב מגיעה לרגליים, הפיזור המחשבתי הרגיל שלנו קטן, והמודעות התחושתית גדלה באיברי הגוף. עם הזמן, האיברים לתת לנו יותר מידע תחושתי בכל רגע נתון, וזה עוזר לנו להתחבר יותר לעצמנו ולדעת מה אנחנו חשים ומרגישים. (האנרגיה זורמת לאן שתשומת הלב מתמקדת)

רבות נכתב בספרות על היתרונות הבריאותיים של קרקוע. באמצעות פעולה זאת, אנחנו משחררים יונים חופשיים חזרה לאדמה ועושים הארקה. כך מקטינים את עומס החשמל הסטטי שמצטבר לנו בגוף מכל המכשירים האלקטרונים. ע”י קרקוע, יוצרים יותר רוגע, מורידים סטרס, מפחיתים את צמיגות הדם, מקטינים סיכוי לדלקות ולהתקפי לב, משחררים רדיקלים חופשיים ועוד. אני ממליצה בחום לקרוא על הנושא בגוגל. (grounding). זה התרגיל הראשון שמקבל כל מונחה שלי כדי לרכוש את המיומנות החיבור לעצמו.

 

הנה תרגיל נוסף בנושא קרקוע:

עומדים או יושבים, רצוי יחפים, שמים לב לכפות הרגליים הפוגשות את הרצפה, (אם בוחרים לעמוד יחפים על אדמה אמיתית הרי זה משובח). שמים לב איזה נקודות בכף הרגל נמצאות במגע עם הרצפה. בוחרים נקודה אחת בכף הרגל ומתמקדים בה.

דרך אותה נקודה שבכף הרגל משתעשעים בהכרות דמיונית וחביבה. פונים לכף הרגל ואומרים במחשבות “רגליים- נעים מאוד תכירו, זאת אדמה”.

פונים בדמיון לאדמה ואומרים “תכירי, נעים מאוד אלו הרגליים.”

יכול להיות שהם מכירים ויכול להיות שלא. עוזרים לרגליים ולאדמה לפתח מערכת יחסים שמבוססת על הכרות וכבוד הדדי.

2-3 דקות תרגול יומי במשך 7 ימים רצופים ושמים לב להבדלים.

כל ההוויה משתנה.

המודעות העצמית גדלה, הנשימה נפתחת, הראש פחות מטרטר במחשבות, הנוכחות נמצאת יותר בגוף.

לסיכום

החיים מביאים לנו שיעורים בין אם נבחר בהם ובין אם לא. אנחנו מחפשים את הדרך לעבור את השיעורים בצורה הכי מיטיבה, כדי שנוכל להתרחב במסע החיים ולא להצטמצם. לשם כך אנחנו לומדים כלים מגוונים שעוזרים לנו להתמודד.

מטרת העל של כל הכלים ותהליכי השינוי היא שנהיה, נהווה ונבטא את המהות המלאה והתו הייחודי שלנו בעולם ובכך ניצור שפע והשפעה. ככל שניתן לעצמנו לגיטימציה מלאה להיות כל מי שאנחנו, גם החלקים ה”חלשים”, חסרי הביטחון, הפגיעים, נוכל לאפשר זאת לאחרים.

באופן פלאי, הנושאים שיעלו בקליניקה, הם רק הנושאים איתם אנחנו בשלים להתמודד ולאפשר.

החיבור לעצמנו הוא הדרך וגם התוצאה.

בהצלחה!!