החיים שלנו מקובעים במיתוסים ואמיתות שאספנו בדרך. זוהי התנהלות אוטומטית, שמקלה עלינו להתמודד עם מצבים שנקרים בדרכנו. אך לא מעט מהמיתוסים נעטפו ברעשי רקע שגויים, העלולים לפגוע בתפישתנו.
כיצד ניתן למצוא מפלט פנימי מאותן תפישות לא מיטיבות? תרגול חמלה עצמית מודעת מייצר בית פנימי יציב ומרפא!
החיים שלנו מקובעים סביב הרבה מיתוסים ואמיתות שאספנו בדרך.
זוהי למעשה התנהלות אוטומטית, שמקלה עלינו להתמודד במהירות עם מצבים שנקרים בדרכנו.
הבעיה היא שלא מעט מהמיתוסים הללו עברו גלגולים ונעטפו ברעשי רקע שגויים, העלולים לפגוע בתפישתנו.
כיצד ניתן למסך את הרעש, ולמצוא מפלט פנימי מאותן תפישות לא מיטיבות?
תרגול חמלה עצמית מודעת, ושימוש בכלים לחיבור לרווחה נפשית (well being), מייצרים בית פנימי יציב ומרפא!
חמלה עצמית מודעת היא גישה, המגיעה מעולם הקשיבות (Mindfulness), שנועדה לטפח מיומנויות של טיפוח עצמי, קבלה וחמלה עצמית.
הגישה מאפשרת לטפח מיומנויות, שעוזרות להגיב לרגעים קשים בנועם לב (Kindness), החזקה עצמית (Self Care), אכפתיות והבנה.
המנגנונים והתפישות האוטומטיים שלנו מפעילים אותנו על מנת להימנע – לברוח.
אך המציאות מפגישה אותנו עם לא מעט טריגרים מעוררי חרדה, שאין ביכולתנו לברוח מהם.
לכן עלינו לעמוד איתן ולפתח יציבות פנימית, שמחברת אותנו ליכולת שלנו לפעול בצורה מושכלת ומיטיבה, גם באותם מצבים.
תרגול מיינדפולנס מבוסס חמלה עצמית מלמד אותנו לשהות במצבי לחץ, בצורה יציבה מבלי ליפול לאוטומט או לקרוס למצבים נפשיים קשים (כמו חרדה, לחץ ואף דיכאון).
בחרתי לשתף באוסף מיתוסים, שמנחים לא מעט את החשיבה האוטומטית שלנו ומובילים את העשייה שלנו.
כאשר ניפוץ המיתוסים מהווה צעד ראשון להתמודדות עם האוטומט ולפיתוח החוסן הפנימי!
להיות בחמלה עצמית זו אגואיסטיות. עלי לחשוב יותר על האחר מאשר על עצמי. – לא נכון –
מחקרים מראים, שככל שנהיה פחות ביקורתיים כלפי עצמנו ויותר בחמלה עצמית, כך נוכל להיות יותר בקבלה ובחמלה, נוכל להבין טוב יותר את האחר ונוכל להגיע לפשרות כשצריך.
כשאנו מקבלים וסולחים לעצמנו, אנו מבינים שאנחנו אנושיים, בלתי מושלמים וכך גם הזולת – כולנו טועים, נכשלים ונופלים.
מחקרים מראים, כי אנשים הפועלים מתוך חמלה עצמית נוטים להיות אכפתיים ותומכים יותר ביחסים בין אישיים, (Neff & Beretvas, 2013; Wayment, West & Craddock, 2016), נוטים לקנא פחות, (Tandler & Petersen, 2018) נוטים יותר לפשרה בקונפליקטים במע’ יחסים (Yarnell & Neff, 2013), ונוהגים יותר בחמלה כלפי אחרים (Neff & Pommier, 2013).
חמלה עצמית היא סוג של רחמים עצמיים – לא נכון –
חמלה עצמית מזכירה לנו שכולם סובלים בזמנים כאלה ואחרים, אינה מגבירה את עוצמת הסבל שלנו ומתרגלת בקרבנו אפשרות להפחתת הסבל. מחקרים מראים, כי לאנשים עם חמלה עצמית יש פרספקטיבה רחבה יותר על חייהם, ופחות מתמקדים במצוקותיהם (Neff & Pommier, 2013). יתרה מזאת תרגול החמלה העצמית מפחיתי את הנטיה להמשיך ולהתעסק ברוע המצב. (Odou & Brinker, 2014, 2015; Raes, 2010).
חמלה עצמית היא חולשה – לא נכון –
חמלה עצמית מחברת אותנו לחוסן נפשי וליכולת התמודדות מיטיבה עם קושי.
מכאן שחמלה עצמית היא כוח ולא חולשה.
מחקרים מראים, כי אנשים בעלי חמלה עצמית מסוגלים להתמודד טוב יותר עם מצבי חיים קשים, כגון גירושין (Sbarra, Smith & Mehl, 2012), טראומות (Hiraoka et al., 2015), מחלות כרוניות (Sirois, Molnar & Hirsch, 2015) או כאבים כרוניים ( Wren et al, 2012).
חמלה עצמית היא פינוק – לא נכון –
חמלה חותרת לבריאות ארוכת טווח ולא להנאה בטווח הקצר (בדיוק כמו שהורה הפועל מתוך חמלה, לא יאפשר לילדו לאכול רק ממתקים ויעודד אותו לאכול גם אוכל מזין).
מחקרים מראים, כי אנשים הפועלים מתוך חמלה עצמית נוהגים באופן בריא יותר, (Sirois, 2015) עוסקים בפעילות גופנית (Magnus, Kowalski & McHugh, 2010), שומרים על תזונה בריאה (Schoenefeld & Webb, 2013), שותים פחות (Brooks et al., 2012) ועוקבים אחר מצב בריאותם (Terry et al., 2013).
חמלה עצמית היא דרך לחפש תירוצים – לא נכון –
חמלה עצמית מטפחת את הביטחון הדרוש כדי להודות בטעויות, במקום הצורך בהאשמה.
מחקרים מראים, כי אנשים הפועלים מתוך חמלה עצמית לוקחים אחריות אישית גדולה יותר על מעשיהם (Leary et al., 2007), וסביר יותר שיתנצלו אם הם פגעו במישהו (Brienes & Chen, 2012).
חמלה עצמית מערערת מוטיבציה – לא נכון –
רוב האנשים מאמינים, כי ביקורת עצמית היא מנוע יעיל, אך היא למעשה מערערת את הביטחון העצמי, מביאה לפחד מכישלון ואף לתקיעות (Moore et al., 2018).
מחקרים מראים, כי אנשים עם חמלה עצמית נוטים לסטנדרטים אישיים גבוהים, ואינם מלקים עצמם על כשלונות (Hope, Koestner & Milyavskaya, 2014; Neff, 2003b). לפיכך, הם פחות חוששים מכישלון (Kilham et al., 2018; Neff, Hseih, & Dejitthirat, 2007) ונוטים יותר לנסות שוב ושוב ולהתמיד בחתירה למטרה (Breines & Chen, 2012; Kreemers, van Hooft & van ויאן, 2018).
לעיתים, ברגעים של התלבטות מלחיצה או רגע מפחיד, שווה לעצור ולבדוק האם הצעד הבא שלנו מונע מבחירה מושכלת ומודעת ואכן נתמך בידע ועובדות.
על אף תחושת הסיפוק שב״סימון ה-V״ המהיר על המשימות שלנו, עצירה מודעת זו מאפשרת לנו להשתחרר מכבלי האוטומט, ולבחור בדרך היציבה והמיטיבה ביותר, עבורנו ועבור סביבתנו.
לחיי שנה חדשה משוחררת, איתנה וחומלת!
עריכה: מונה דקל