פברואר שבלב/ יאסר ג’ובראן

שׁוּב הִגִּיעַ הַלַּיְלָה
וְשׁוּב בַּשָּׁעוֹת הֲכִי קְטַנּוֹת
פָּגַשְׁתִּי אֶת הַבְּדִידוּת
הָעֵינַיִם נֶעֱצָמוֹת
וְהָרֹאשׁ מְסָרֵב לִישֹׁן
שָׁעָה אַחַת אַחֲרֵי חֲצוֹת
הַכֹּל מִסָּבִיב דּוֹמֵם וְחָשׁוּךְ
מִלְּבַד שְׁעוֹן הַקִּיר
שֶׁתָּמִיד מַמְשִׁיךְ לַעֲבֹד,
כְּדֵי לְהָבִיא אֶת הָרֶגַע הַבָּא.
וְהָרֹאשׁ מַמְשִׁיךְ לַעֲבֹד …
בְּפֶבְּרוּאָר הַלֵּילוֹת קָרִים
וְהַקֹּר שֶׁיֵּשׁ לְיַד הַנַּחַל
חוֹדֵר אֶל תּוֹךְ הַלֵּב
וְהַגּוּף רוֹעֵד בִּפְנִים
בְּפֶבְּרוּאָר יֵשׁ זִכְרוֹנוֹת קָשִׁים
שֶׁל יְמֵי הַחֹרֶף
וְיֵשׁ תִּקְוָה גְּדוֹלָה, שֶׁל אָבִיב
שֶׁיָּבוֹא
בְּפֶבְּרוּאָר יֵשׁ עֶצֶב כֹּה כָּבֵד
כִּי בָּרֶגַע הַזֶּה…
כַּאֲשֶׁר הָאָבִיב דּוֹפֵק בַּדֶּלֶת
אֶפְשָׁר לְהָבִין שֶׁהִגִּיעָה הָעֵת
לְהַגִּיד שָׁלוֹם לְכָל הַזִּכְרוֹנוֹת
שֶׁשָּׁנִים שׁוֹכְנִים בַּלֵּב
שָׁלוֹם לַמִּלְחָמָה שֶׁכֹּה מֻכֶּרֶת
שָׁלוֹם לְפִנָּה קְטַנָּה, בְּבֵיתִי הַקָּטָן
אוֹתָהּ פָּקַדְתִּי,
בְּלֵילוֹת הַקֹּר הָעַז
שָׁלוֹם לַשָּׁעוֹת בְּתוֹךְ הַלַּיְלָה
שֶׁרַק אֲנִי מַכִּיר
בָּהֶן מִתְאַהֵב הַסִּיּוּט
בְּאִשָּׁה וּשְׁמָהּ מְצִיאוּת
וְהֵם נִהְיִים לְאֶחָד
שָׁלוֹם לְלַיְלָה אָרֹךְ וְקַר
שֶׁתָּמִיד הָיָה מַפְחִיד
וְתָמִיד הָיָה מֻכַּר
שָׁלוֹם לַיָּם שֶׁל הַדְּמָעוֹת
שָׁלוֹם לְמָה שֶׁהָיָה
וְזֶה עַתָּה נִגְמָר
שָׁלוֹם לְמִי שֶׁהָיִיתִי
וְשָׁלוֹם לְמִי שֶׁאֶהְיֶה!