מאת: דליה אמסלם NLP Trainer
העולם נע במעגלים. כל סוף הוא התחלה – ולכל התחלה יהיה סוף. השאלה, מה אנחנו עושים בדרך?
לכולנו יש את היכולת והמשאבים להגשמת מטרות. יכולת זו מושפעת מגורמים שונים שהחשובים מביניהם בעיניי הם: ההערכה העצמית ורמת התודעה שלנו. כדי להגשים חלומות, עלינו להתעורר מהחלום ולחיות את העתיד בהווה – לא פשוט אבל אפשרי.
העולם נע במעגלים. כל סוף הוא התחלה – ולכל התחלה יהיה סוף. השאלה, מה אנחנו עושים בדרך?. חשוב, שנדע, שהצלחה כתובה לפני השקעה רק במילון.
וולט דיסני אמר “אם אתה יכול לחלום את זה אתה יכול להגשים את זה.”
העניין הוא, שכדי להגשים חלום, עלינו להתעורר ולעשות פעולות יומיומיות, שהאני העתידי שלנו היה עושה, כשכבר התוצאה הושגה. לחיות את העתיד בהווה – זה לא פשוט אבל אפשרי.
לכולנו יש את כל המשאבים, כדי להגשים מטרות; אז מה עוצר אותנו?
מה גורם לנו להתייאש, לדחות, לוותר?
אי קבלת התוצאה הרצויה, הוא לא כישלון, אלא, למידה. לכל אחד מאתנו יש את המצפן הייחודי שלו; זו עבודה בפני עצמה – לזהות ולהתחבר אליו. כאשר המצפן הייחודי שלנו מסתנכרן עם המצפן, שהעולם זקוק לו, ישנו חיבור ואז מתרחשת תזוזה והתקדמות אישית.
אנחנו יכולים לדבר ולרצות להגשים חלומות, אבל ברגע, שיש צל של ספק בתודעה שלנו ואנחנו באופן לא מודע לא מאמינים באמונה שלמה בחלום שלנו, התוצאה לא תגיע ובד”כ נאשים כל מיני גורמים חיצוניים, שלא תלויים בנו.
תפיסת העולם שלנו, הדרך בה אנחנו רואים, שומעים ומרגישים את העולם, מתחילה ונגזרת מהאופן, שבו אנו מרגישים וחווים את עצמינו. אנשים בעלי הערכה עצמית גבוהה, ירגישו ראויים למערכות יחסים בריאות, להצטיינות בעבודה, להשגת המטרות שלהם, להגשמת חלומות.
ההערכה העצמית שלנו – משקפת את עוצמת האמונה שלנו ביכולות ובמסוגלות העצמית להתמודד עם אתגרי החיים – ובנוסף, להרגיש שאנחנו ראויים להיות מאושרים, חכמים, עשירים, מצליחים, אהובים…ללא תלות בתוצאה.
הפסיכולוג נתנאל ברנדון הגדיר הערכה עצמית כך: “הנטייה לחוות את עצמי כבעל יכולת להתמודד עם האתגרים הבסיסיים של החיים ולהיות ראוי לאושר”. הוא טען, כי הערכה עצמית מורכבת משני מרכיבים עיקריים: האחד – הוא הביטחון העצמי, שמחבר אותנו לתחושת המסוגלות העצמית – והשני הוא תחושת השווי עצמי – עד כמה אני ״שווה וראוי״.
עמודי תווך משמעותיים לבניית הערכה עצמית מנצחת כוללים היבטים של – מודעות, קבלה עצמית, אחריות אישית, אסרטיביות, משמעות ויושרה. המנגנון האוטומטי של המוח שלנו, הוא הישרדותי ולכן, חשובה המודעות ובדיקה יומיומית של הלימה, בין המעשים בפועל לבין הרצונות והערכים שלנו כבני אדם.
עמוד התווך של קבלה עצמית מתייחס לכך, שכדי, שאדם יוכל להיות בנתינה כלפי מעגלים שונים סביבו, עליו לאהוב ולקבל, קודם כל, את עצמו בעיניים לא שיפוטיות ובחמלה. לקיחת אחריות אישית מתייחסת לכך, שהאדם לוקח את השליטה על החיים שלו – מה שמתחבר לעמוד תווך נוסף – של אסרטיביות והיכולת לשמור על נאמנות לערכים של האדם עצמו; עלינו להאמין בעצמינו וכך גם אחרים יאמינו לנו.
היקום לומד מי אנחנו?, דרך המילים, המחשבות והעשייה שלנו.
אדם אסרטיבי יודע לכבד את הערכים שלו, להיות אותנטי ומחובר למצפן הפנימי שלו.
יושרה תתקיים, כשיש קורלציה בין האמונות, הערכים והמעשים של האדם; כאשר, זה האחרון, עומד במילה שלו, כלפי עצמו וכלפי אחרים.
למען המודעות, במהלך החיים אנחנו מתנהלים, מתוך שלוש רמות תודעה; ההבנה התודעתית של התדר, בו אנחנו פועלים, מאפשרת לנו לבצע שינוי, לקחת את המושכות בידיים ולהבין, שכל מה שקורה לנו בחיים – תלוי בתודעה ובעשייה שלנו. מודעות היא שם המשחק.
חשוב ,שנדע, שאין טוב או רע; כולנו מטיילים בתוך כל אחת מרמות התודעה.
כשאנחנו פועלים, מתוך תדר השורד – הפעולות היומיומיות שלנו הן פעולות לכיבוי שרפות. העשייה מובלת מהחיים, מסטרס, מהרצון לא להפסיד; במצב הזה, אנחנו משיגים תוצאות בטווח קצר, אולם, במהרה, “נופלים” רגשית.
כשאנחנו פועלים מתדר ההישג, אנחנו מגדירים מטרות ופועלים להשיג אותן. ישנה חשיבות עליונה למבחן התוצאה ולצורך לשמר אותה. לעתים, הצורך לשמר את ההישג מוביל לתחושת סטרס, ריקנות ועייפות ( בעולם הספורט, ניתן להבחין בתופעה זו, בצורה ברורה ושקופה, אבל, למעשה, התופעה קיימת בכל תחום בחיים). לאנשים, הפועלים מתדר ההישג, חשוב מאוד, מה אחרים חושבים עליהם? ולכן, אמירה של אדם, שחשובה לנו דעתו, יכולה להעלות לנו את המוטיבציה ובאותה מידה אמירה אחרת יכולה להפיל אותנו.
התדר השלישי הוא התדר השלם – כשפועלים מתוך התדר הזה, פועלים מהמצפן הפנימי שלנו: העשייה נובעת ממקום של שלמות, רוגע, שחרור ממבחן התוצאה, כמו גם, מתוך הערכים החשובים לנו, אמונה וביטחון עצמי; כך, מתמלאים בתחושת סיפוק ומלאות – ומצליחים לבצע שינויים ולהגשים חלומות. כשפועלים מהתדר השלם, משתחררים, ממחשבות על התוצאה ושמים דגש והתבוננות על העשייה והלמידה – היומיומית שלנו, אז קורים דברים, שהם הרבה מעבר לתוצאה.
בנימה אישית, השנה חגגתי יום הולדת 60 ויצאתי לפנסיה אחרי 33 שנה במערכת החינוך. מעל שני עשורים נפגשתי יום יום עם מורים, בתפקידים שונים ובמעגלים שונים, אשר לכולם צורך משותף וכמעט הישרדותי – מורים זקוקים להעצמה ולכלים, שיאפשרו להם להתמודד עם היומיום, הלכה למעשה, בכיתה עם התלמידים. ממש, תוך כדי הקורונה – שעזרה לרבים מאתנו לעשות חישוב מסלול מחדש – הבנתי והרגשתי, שאני נמצאת במערכת, אשר הערך העליון והמוביל שלה, הוא הממוצעים, כמו גם, תוצאות הבגרויות של התלמידים. חוויתי ממקור ראשון את התסכול בחדר המורים ובמקביל, את אוזלת היד של המנהלים בהקשר לתלמידים ולמורים: כידוע, הן המורים והן התלמידים, הושפעו קשה, מבחינה רגשית, בתקופה מאתגרת זו, שהעלתה למודעות את הקשיים הרגשיים, שנמצאים בהם – גם התלמידים, גם המורים ובעיניי, גם, ההנהלה – בגלל מחסור בכלים להתמודדות והתאוששות מהירה בזמן משבר. לצערי, אין ספור פעמים שמעתי את המילה ‘לא’ (מסיבות מגוונות ) – על יוזמות רבות שלי – להניע תוכניות והשתלמויות להעצמת צוותי הוראה.
במשך שנים רבות, חלמתי על מורים, שמהווים השראה לתלמידים שלהם; במשך שנים רבות, דמיינתי, איך ישמעו, יראו וירגישו התלמידים בכיתות, שבהם מלמדים מורים פרואקטיביים, מורים – אשר קשובים למצפן הפנימי שלהם, שיודעים שהם האוטוריטה בכיתה, שמסוגלים ליצור אקלים חברתי ורגשי מיטבי למימוש הפוטנציאל הגלום בכל תלמיד, לראות את עצמם מצד אחד, את תלמידיהם, מצד שני – ושואפים לצמיחה והתפתחות משותפת.
המצב הזה דירבן אותי לממש את ההחלטה לצאת לפנסיה מוקדמת ולקדם את המרכז שלי וזאת, למרות ועל אף, הפרפרים בבטן והחששות הכלכליות, כך, שאוכל לתת מענה לצרכים של ציוותי החינוך, במיוחד ובה בעת, לכל אדם, שרוצה לשדרג את החוסן הרגשי שלו ולחיות, מתוך האני האותנטי והשלם שלו.
בדיוק כך, הפכתי את הדמיון למציאות…
בעיצומה של הקורונה, עם כל התובנות והלמידה מהמצב החדש והמאתגר, הרחבתי את פעילות המרכז שלי, שהתמקד, בעיקר, בטיפול בהפרעות קשב וריכוז, בטראומות ובהכשרת מאמנים – ויצרתי תכנית חדשה, התחלה חדשה, בשם “נולדתם אלופים” לציוותי הוראה.
פתאום, דברים טובים התחילו לקרות: ליווי יזמיות מתחילות ב”יוזמות עתיד”, ביקשו, שאהיה מרצה ב”שחר און העמותה לקידום מקצועי וחברתי”, פנו אליי מ”דור לדור” לתת הרצאות לגיל 60+, ההרצאה “הערכה עצמית – מאין?”- בסדנאות האומן של הלשכה ועוד. (לגמרי, תודה על ה”יש” ותודה לבורא עולם). כשמחוברים למצפן הפנימי בסינכרון לצרכים בעולם, דברים טובים קורים.
הגשת התוכנית הייתה משימה, שנראתה, בעיניי, כמעט בלתי אפשרית עבורי, כאדם עם הפרעת קשב ולקות בקריאה; המשימה, הצריכה מילוי של המון טפסים, בזמן קצר והמון מאמץ בקריאה (של המון דפים במכרז). למרות זאת, המטרה עמדה (מולי) לנגד עיניי: הידיעה, שיש לי המון מה לתת, לצד החלום שלי, לעזור לצוותי ההוראה, נתנה לי מוטיבציה – לא לוותר.
נעזרתי באנשים המתאימים ( כולל הילדים הפרטיים שלי) והצלחתי לגייס את הכוחות להגשת המכרז. זכיתי. לא רק במכרז. נפתחה בפני ההזדמנות והזכות לחולל שינוי באקלים החברתי והרגשי של המורים; לחבר אותם למשאבים האינסופיים שנמצאים בתוכם מרגע שנולדו ולהשפיע על התלמידים בהתאם. התוכנית משלבת כישורים חברתיים ורגשיים, הכוללים -מודעות עצמית, מודעות חברתית, תקשורת מיטבית, התנהלות אישית והתייחסות להיבטים רבים הנוגעים לקבלת החלטות. זכרו, ש”להיות חזק”, פירושו, להיות במודעות ל”שריטות” שלך. מודעות, תביא לעשייה; עשייה, תביא להתקדמות לעבר המטרות, קרי, מטרות חשובות לפיתוח ההערכה העצמית שלנו.
במסגרת התוכנית, ציוותי החינוך יעברו את כל השלבים לפיתוח חוסן מנטלי וילמדו להעביר אותם לתלמידים בשיעורי החינוך. התוכנית זכתה במכרז משרד החינוך לשנת תשפ”ג, בסל שנקרא למידה רגשית-חברתית (SEL), מספר התוכנית: 10774. ניתן לקרוא אודותיה וליצור קשר להצטרפות לצוות בקישור הבא.
אשמח מאוד לשיתוף הפעולה שלכם. עניינו מנהלי בתי ספר, שאתם מכירים באופן אישי, שרוצים לעשות לטובת המשאב האנושי החשוב ביותר בבית הספר, שהוא ציוותי ההוראה.
ציוותי ההוראה, בעיניי, הם מודל להשראה לתלמיד. התלמיד לומד ומתפתח מההסתכלות על אופן ההתנהלות, הדיבור והעשייה של המורה.
כשעושים, דברים טובים קורים. אל תחכו לזמן הנכון.
אז, אם, יש לכם חלום ,שחשוב לכם לממשו – הזמן הנכון הוא עכשיו.
ההווה הוא מתנה, בואו נחיה אותו כאן ועכשיו מתוך המצפן הפנימי שלנו.
אנני דילארד אמרה:“האופן בו אנו מבלים את ימינו, הוא האופן שבו אנו מבלים את חיינו.”
מוזמנים להצטרף אליי לשינוי, להתחלה חדשה.
חיבוק ענק,
עריכה: סיגל אלחמיאס