כיצד נארח אורחים לא רצויים (בתודעה שלנו) בימי משבר קשים?

בימים לא פשוטים אלה, התודעה שלנו מייצרת אינסוף מחשבות, שמגיעות כמו אורחים לא רצויים לסף דלתנו הפנימית. 

כאשר אנו חווים קושי, לרוב אורחים אלה יגיעו עם מטען שלילי, שיוביל אותנו לתחושת – ר”ק כא”ב
(ראשי תיבות המסמלים מצבי תודעה לא מיטיבים) 

מי הם האורחים הללו?

• ריגושים – אורח זה הוא תחושה ש״בא לי״ כל הזמן, וכל פעם ״בא לי״ משהו חדש.
  אכילה רגשית יכולה להיכנס לקטגוריה זו – כאשר יש אשליה שהמזון ימלא את הבור שנפער בנו. 
• קהות – אורח העייפות, הכובד, הערפול והניתוק רגשי, שמגיע כשנזנח תחומים פיזיים כמו שינה, ספורט ועוד.
  בעתות מלחמה אנו עלולים לסבול מנדודי שינה, להיות צמודים לחדשות, להזניח את הגוף הפיזי. 
• כעס – אורח הרגשות הלא נעימים, כמו – התנגדות, שיפוטיות, זעם, עצב.
  בתקופות של קושי, כפי שאנחנו חווים כעת, התודעה מייצרת מגוון של רגשות שליליים. 
• אי שקט – אורח הדאגה, שהופך לדייר קבע בזמן של מלחמה כמעט מבלי שנרגיש.
  אורח זה מגיע עם האשליה שהחזרה שוב ושוב על המחשבה המדאיגה תביא לפתרון,
  כשלמעשה החזרתיות מעצימה את הקושי. 
• בלבול – אורח שמטיל ספק במאמצים שלנו, כלומר שמונע מאיתנו לתת אמון – בעצמנו או באחרים.
  אורח שמגיע כאשר חווים אובדן אמון, כפי שרובנו חווים באופן כה משמעותי בימים אלה.
  
  

כדאי לשים לב שלפעמים אורח אחד מזמין את האורח שבא אחריו.

ביכולתם להזין אחד את השני, כלומר את תודעתנו, בתחושות רבות לא מיטיבות. 

למרות הקושי, חשוב לזכור שגם אם האורחים הללו מגיעים לביקור לעיתים קרובות – הם אינם דיירי קבע!

הכוח טמון בנו, בתרגול התודעה של עצמנו, ולא בכוחם של האורחים הלא רצויים.

אם כן, מה באפשרותנו לעשות כדי להקל על עצמנו בהגעתם של אורחים אלה?

• שיום – לתת שם לאורח ולתייג את התחושה שמייצר בנו, כמו – “אה, הינה עצב״.
  בהתמודדות זו נשים לב לטון שאינו שיפוטי לתיוג. 
• חולפיות – נזכיר לעצמנו שזהו אורח, ואורח שמגיע גם עוזב.
  אין זה אומר שהאורח נעים – אבל אם נתנגד לאורח רק נחמיר את תחושותינו לגביו.
  לכן עלינו להמתין בסבלנות עד שיחלוף.  
• הרגעה – נשים לב לתחושות הגוף שאנו חווים עם הגעת האורח (כיווץ באזור החזה, מחנק בגרון).

ואז ניקח נשימות עמוקות ונדמיין את הזרמת החמצן לאותו אזור בגופנו.

• יציבות – הכלי החשוב ביותר בעיניי מכיוון שגם אם לא נצליח להשתמש בכלים הקודמים שציינתי – יציבות תאפשר לנו להתמודד עם הגעתו הלא רצויה של האורח באופן מיטיב.  

ולכן ארחיב על כך – 

חשוב להבין שמוחנו לא יודע להבחין בין מציאות לדמיון. 

כלומר, התמונה שאנו מדמיינים לעצמנו, אשר מלווה ברגשות ובתחושות, יכולה להיתפס במוחנו כמציאות.

על אותו משקל, על מנת לייצר יציבות מנטלית וחוסן נוכח אירועי החיים – ביכולתנו להשתמש בדימויים.

ומה הם אותם דימויים המסייעים בתחושת יציבות? 

את עצמנו –

• אפשר לדמיין כהר העומד איתן ויציב נוכח כל סערה שתגיע.
• כעץ עם שורשים עמוקים, שסופה רק מטלטלת אותו, אבל לא עוקרת אותו מהשורש.
• כאגם צלול, שאפשר לראות דרכו את האבנים (המחשבות) בקרקעית ולראות עליו עלים שזורמים בזרם.

את המחשבות שמכבידות עלינו –

• אפשר לדמיין כעננים שחולפים, בעוד שהשמיים נשארים תמיד בהירים.
• כציפורים שחולפות בשמיים (כשכל מחשבה היא ציפור שעפה הלאה).
• כבועות סבון מתעופפות (כשכל מחשבה היא בועה שמתגלה ומתפוצצת).

ביכולתנו לבחור בכל פעם בדימוי שמתאים לתנאים ולנסיבות בהם אנחנו נמצאים. 

דימוי שנרגיש שיעזור לנו להיות ביציבות לנוכח האתגר או הקושי. 

יציבות שככל שנטפח אותה – כך נפתח את החוסן הנפשי שלנו!

והכי חשוב לזכור כי אותם אורחים מייצרים מצבי אירוח שונים, שדורשים מאיתנו התמודדויות שונות.

אך דבר אחד אינו משתנה – אנחנו – תודעתנו היציבה, האיתנה והמיטיבה!