עוף החול האגדי – מחושך לאור משינוי לניצחון!

במאמר זה אני עוסק בנושא אוניברסלי שפוגש כל אחת ואחד מאיתנו – נפילה לתהומות, לחשיכה, ועלייה ונסיקה אל עבר אור שמושט לנו, נקודת אחיזה, “יד” שעוזרת לנו, מעוררת אותנו ודוחפת לעשות מעשה עבורנו, למען בריאותנו הפיזית והנפשית; אך, לא רק עבורנו, אלא, בהמשך הדרך מזומנת לנו גם אפשרות להושיט יד לאחרים.

 

באמצע חורף קיצי אחרי זמנים של חושך, הביט מעבר לחלונו אל גינת המשחקים. הנדנדות זרמו להן באוויר הצלול מעלה ומטה בקצב קסום וכל מי שעבר בגינה לשבריר שנייה חזר לילדותו.
זה כל מה שהיה צריך כדי לעורר אותו ולחדש את הרעב שלו לחיים.
הוא קם מהספה, פתח את הדלת, ניגש לגינת המשחקים וטיפס על המגלשה, טיפס מעלה, נתן לרוח לפסל אותו. השרירים נמתחו ונשמת אפו התרגשה תוך כדי גלישה במגלשה. כשסיים, היה עומד כאילו מרחף על החול הדק, מביט אל השמיים הכחולים וחש חיות ואת אהבת היקום, כמו “ויהי אור” והכל התחיל מחדש.

 

הוא בן אנוש, לא פחות ולא יותר, שצועד את הדרך, נופל וקם, כואב ושמח ממש כמוכם.
לאורך השנים – מנפש אומן, רגיש ויצירתי, חיית במה – שחקן, רקדן, ליצן, תקליטן – הוא נאטם והקים ברוב הדר ופאר את חומת סין. כאיש גדול ופצוע נפש בחר, שלא יגעו בו, שלא יגיעו אליו יותר ולכן פנה לעסוק בדברים הכי מטורפים: אגרוף, יחידת מסתערבים, הוצל”פ, ביטחון. ככה, חשב, אף אחד לא יתעסק איתו. כל אדם יחשוב פעמיים, אם להתקרב ולא יוכל לפגוע בנפשו יותר.
הדבר יצר חיים תפלים, אפורים ונטולי אור, חסרי משמעות ומודעות. ממלך העולם, השמח בחלקו, אט אט, שקע במצולות וכמעט נעלם בחשיכה.
ל”מזלו”, בדרכו הוא חווה כאב בלתי נתפס ואהבה מהבריאה עצמה.
מוות של אהובים ולידה של אהובים, ובין מוות ללידה נסגרו מעגלים ונוצר מספיק רווח, חריץ אור, שדרכו נכנסו מדריכי “אור”, שהושיטו לו יד והוא היה מספיק חכם להבין, שאם יסרב ליד המושטת הוא ימות פיזית.

 

“הוא” זה “אני”. בשלב מסוים בחיי, הבנתי שכל יום אנחנו מתחילים מחדש; השינה היא כמו פאוזה, סוג של ריסטארט ואז קמים ליום חדש, כלומר להתחלה חדשה, עם אפשרויות חדשות – מצלילה אל עבר החשיכה לערות חדשה, מלאה באפשרויות אור.

 

בילדותי זכיתי למעטפת אוהבת וחמה, שמצד אחד נתנה לי את האפשרות לשחרר את נפש האומן שבתוכי, אבל מצד שני יצרה בתוכי רגשנות יתר ופגיעות.

מנקודת מבטי, אנו נולדים עם אומץ קיומי וכשאנו מתמסרים לו, דברים מופלאים מתרחשים, כך קרה גם לי.

פגשתי אנשים שראו אותי, נדלקו מהאור שבי והבינו את הפוטנציאל הטמון בי; הצלחתי לעלות על במות ולהשתתף באירועים שונים וכך הגשמתי חלומות כבר בגיל צעיר (קאמרי, DJ, יצירת עולם תוכן – “רקדן חתונות”, שהפך למודל ללמידה ועוד). כלומר, ניקרו בפניי הזדמנויות ויצרתי המון הצלחות והתחלות חדשות, עד ש…
עד שהתחלתי להקשיב לפחדים ולפנות להם מקום – וזה הוביל אותי להתחלות חדשות מסוג אחר.

מכיוון שאני אדם גדול, מטר שמונים וחמש (עכשיו כבר ירדתי שלושה סנטימטרים J), ניתבתי את עצמי לעולם חדש, עולם הביטחון, ופניתי אל הדברים הכי קיצוניים שאפשר. אמנם, בהגנה ושמירה על אנשים יש המון סיפוק ואפילו ייעוד נעלה, אך עולם זה, בעודו מונע ממני כל  מגע פיזי-רגשי  (חיבוק אמיתי עם אנשים)  גבה ממני את הייעוד האמיתי שלי – לחיות מתוך שמחה ואור ולצעוד עם אנשם כברת דרך – יד ביד – אל הייעוד שלהם.

לצערי, לקח לי המון שנים להבין זאת, שנים שבמהלכן חוויתי את מות הוריי:

במותו של אבי, בעודי עומד וקובר אותו, הבנתי שאני כבר שנים מת כמותו כרגע וכדאי שאתעורר. לאט לאט במשך שנים, צעד אחר צעד, מהלא מודע אל עבר מודעות של התחלה, התחלתי לחזור לשרון הילד ולהפעיל מחדש את האומן שבתוכי.

המוות של אמי, היה בוקס מהיקום, מסע מאתגר, ו”מאתגר” זאת מילה קלה למסע שעברה היא. עם זאת, אמי לימדה אותי המון: לחיות את הרגע בשיא העוצמה, לחוות דברים קטנים כגדולים, לחייך ולבחור בחיים ולהדליק את האור שבתוכי כל פעם מחדש, לשמוח על ה-יש. (למשל: בסוף יום טיפולים קשה בבית החולים, היינו יוצאים למסע קניות בקניון שבסיומו קינחנו בפיתה עם סטייק של אייל שני.) היא ידעה לחיות! במסע איתה צחקתי ובכיתי בו זמנית ובנפרד, וגיליתי מחדש את האומץ להתחיל כל יום מחדש.

לאור זאת (תרתי משמע), בשני העשורים האחרונים, בחרתי להדליק בעצמי את האור ועברתי תהליכי מודעות, למידה, הפנמה ועשייה שונים. חזרתי להיות האומן הרגיש, רקדן משולב בלוחם אמיץ.
והיום במסעי, “דרך ה – nlp והקואצ’ינג”, אני ממקסם את יכולותיי, וכך אני ממשיך להתפתח ולעזור לאחרים להדליק את האור מחדש ולגלות את העוצמה הגלומה בהם! – זוהי זכות גדולה ואמיתית!

שמי שרון קוטלר וזהו המסע האישי שלי, שנוצר מתוך פחד ואומץ שבליבי –
והיקום שולח לי, כל יום אנשים מדהימים, שמראים לי שיש אור בקצה המנהרה אבל גם בנקודות שונות בדרך, והכי חשוב שהכל אפשרי!

הנחות יסוד שנולדו לי במסע שלי:

  • כמו עוף החול האגדי כך גם אדם יכול לקום מעפר חייו אל חיים חדשים אליהם הוא שואף.
  • “השמיים כחולים” – כמו בשמיים כך בלב – בשמיים ישנן סערות, עננים, גשם, ברד, רוחות, סופות, כפי שבלב ישנן סערות וסופות בדמות כאב, עצב, אֵבֶל, חוסר אונים; אולם, בסופו של דבר, השמיים חוזרים להיות כחולים, מוארים וטהורים. כך, שאם נטמין בלב שלנו בסיס של שמיים כחולים, הכל יחלוף והכל חולף, אפילו קהלת אמר. וזה מחבר אותי להנחת יסוד מאוד חשובה ודומיננטית עבורי שלמדתי אותה בעולם ה- nlp המבורך – “אפשרי בעולם, אפשרי עבורי!”
  • כסף זה אמצעי חשוב, אבל אושר לא ניתן לקנייה בכסף.
  • גן עדן נוצר דרך חוויות, שמוטמעות כזיכרונות נהדרים, אשר יוצרים חוויות חדשות עם אנשים והאחריות שלנו, כבני אדם, ליצור חוויות וכמה שיותר.
  • החץ תמיד יפגע. איך תבחר להגיב? – זאת החוכמה כולה.
  • אתה הוא מקור האור, את היא מקור האור, אנחנו הוא מקור האור! היו מודעים, קבלו אותו באהבה והפיצו אותו הלאה.

בוודאי לא יכולתם שלא לשים לב, שה”שמיים כחולים” מלווים אותי כצירוף מילולי וכדרך חיים.

מאחל לכם בריאות ושמיים כחולים שכל יום ילוו אתכם מחדש באור גדול ויפה שאתם! ולסיום טעימה מהשמיים הכחולים שלי.

שמיים כחולים
מילים: שרון קוטלר
הקשב יותר לשמיים
התכולים,
מאשר למילים נבובות.
לצל העצים העתיקים,
לקול הציפורים המצייצות,
לים שברינה נושא אהבה,
למבט שמלטף חיבוק.
אלו שרוצים חיים,
יבחרו באומץ בשמיים
כחולים.
הם נובעים אהבה,
הם פורצים את האפלה,
הם נוכחים בחיוך האדם,
הם קיימים באש הלבבות..

מחבר המאמר:

כתיבת תגובה

תהיו הראשונים לדעת

הרשמו עוד היום לניוזלטר של הלשכה

עוד מאמרים

אין הרשאה בצפיה בתוכן הנ"ל

לצפיה בתכנים אלו, הינך מוזמן להצטרך כחבר לשכה

דילוג לתוכן